עשרות
אנשים
מגיעים
מתאילנד
לישראל
כשהם
נרשמים
כמתנדבים
,
אך
למעשה
משמשים
עובדים
שכירים
זולים
.

תופעה
זו
התבררה
אתמול
בוועדת
העבודה
והרווחה
של
הכנסת
,
שדנה
בנושא
העסקת
עובדים
זרים
.

יו"ר
הוועדה
,
ח"כ
אורה
נמיר
(
מערך
)
,
טענה
כי
"
מביאים
עובדים
זרים
לישראל
על
תקן
של
מתנדבים
מתאילנד
,
רק
כדי
לא
לשלם
להם
שכר
מינימום
.

מצד
אחד
רוצה
האוצר
להוריד
את
שכר
המינימום
,
ומצד
שני
מתיר
משרד
העבודה
והרווחה
להעסיק
עובדים
זרים
בפחות
משכר
זה
"
.

נמיר
הודיעה
כי
תפנה
לשרי
הפנים
והעבודה
והרווחה
ולמזכיר
תנועת
המושבים
,
בתביעה
לבטל
את
הזמנתם
של
500
עובדים
זרים
מתאילנד
כמתנדבים
כביכול
.

היא
הודיעה
כי
הוועדה
תגבש
הצעת
חוק
בנושא
העובדים
הזרים
,
שתכלול
איסור
על
מתן
שכר
לעובדים
מתחת
לשכר
המינימום
ומתן
התנאים
הסוציאליים
המקובלים
במקום
העבודה
.

כמו
כן
,
תציב
הצעת
החוק
עונשי
מאסר
והטלת
קנסות
כבדים
למי
שיעסיק
עובדים
זרים
בלא
רשיון
.

מרגלית
אילת
,
הממונה
על
מתן
היתרי
עבודה
לזרים
בשירות
התעסוקה
,
מסרה
כי
תנועת
המושבים
הפעילה
לחץ
שיותר
לה
להביא
עובדים
זרים
מתאילנד
.

היא
אמרה
כי
שירות
התעסוקה
הציע
להביא
עובדים
מדרום
לבנון
,
אך
תנועת
המושבים
סירבה
.

ישראל
ארד
,
סמנכ"ל
הביטוח
הלאומי
,
אמר
כי
ממלא
מקום
שר
העבודה
והרווחה
,
דוד
מגן
,
הקים
ועדה
בין
-
משרדית
,
שהמליצה
להגדיל
באופן
משמעותי
את
הקנסות
למעסיקים
.

ח"כ
אלי
דיין
(
מערך
)
הגיש
הצעת
חוק
שלפיה
יוטל
היטל
על
מעסיקי
עובדים
זרים
,
כדי
למנוע
העדפתם
על
עובדים
ישראליים
.

חברות
המעסיקות
עובדים
זרים
זוכות
במכרזים
,
היות
והן
מציעות
שירותים
זולים
יותר
.

ח"כ
רן
כהן
(
רץ
)
אמר
כי
על
הוועדה
לפנות
לממשלה
בדרישה
לחסל
את
העסקת
העובדים
הזרים
לאלתר
,
על
רקע
היצע
העולים
המוכנים
לעבוד
בכל
עבודה
בשכר
המינימום
.

לדבריו
,
יש
לפנות
למשרד
העבודה
והרווחה
בדרישה
לבטל
בתוך
חודש
את
עבודת
העובדים
הזרים
המועסקים
כיום
תחת
הכותרת
"
מתנדבים
"
.

ח"כ
יאיר
צבן
(
מפם
)
אמר
כי
פרשת
המתנדבים
התאילנדיים
היא
"
כתם
חרפה
על
פרצופנו
הלאומי
.

המוח
מתפלץ
לא
רק
מהתופעה
המבישה
אלא
גם
מדרכי
ההערמה
.

הראש
היהודי
ממציא
לנו
פטנטים
בדמות
מתנדבים
,
המשולמים
שכר
מחפיר
"
.

הוא
קרא
להפסקת
התופעה
ולמתן
תשלומים
רטרואקטיוויים
לתאילנדים
,
שישלימו
את
שכר
המינימום
.

דוברת
שירות
התעסוקה
מסרה
אתמול
בתגובה
,
כי
השירות
פועל
לצמצום
מספרם
של
העובדים
הזרים
ולהכנסת
עולים
חדשים
במקומם
.

"
לאחר
פעילות
נמרצת
בשבועות
האחרונים
,
צומצם
מספר
העובדים
הזרים
בענף
האחיות
ב50
%
.

עד
סוף
השנה
לא
תועסק
בארץ
אף
אחות
כעובדת
זרה
"
.

הדוברת
אמרה
כי
השירות
קורא
לחקלאים
לדאוג
לעובדים
ישראליים
,
במקום
לתאילנדים
.

"
השירות
לא
שינה
את
המדיניות
בנושא
העסקת
תאילנדים
בחקלאות
,
אלא
להיפך
,
הוא
הבהיר
לתנועת
המושבים
שכל
עובד
ישראלי
שיסכים
לעבוד
בענף
החקלאות
,
ישובץ
לעבודה
לאלתר
"
.

מאמרו
של
תום
שגב
,
"
הקרב
על
סן
סימון
היה
או
לא
היה
"
(
"
הארץ
"
105
)
,
הגיע
לידי
רק
בימים
אלה
.

למרות
שחלפו
מאז
24
שנה
,
ולמרות
שאירועי
ימים
אלה
אולי
מאפילים
על
כל
דבר
אחר
,
אני
מרגיש
חובה
בשמם
של
החללים
,
הפצועים
ולוחמי
הקרב
הזה
,
כאחד
שהיה
שם
,
להתייחס
למאמר
.

קטעי
המאמר
העוסקים
בקרב
עצמו
,
ושרק
אליהם
אתייחס
,
מאופיינים
בחוסר
היגיון
ובסילוף
עובדות
,
ומעידים
על
הכותב
כי
הוא
משולל
הבנה
טקטית
מינימלית
וניסיון
קרבי
משמעותי
.

וכעת
לעובדות
המצוטטות
:
כותרת
המאמר
,
"
הקרב
על
סן
סימון
:
היה
לא
היה
"
,
מרמזת
כי
ייתכן
שבמנזר
כלל
לא
התנהל
קרב
.

לכל
אלה
המתרשמים
ומסתפקים
בקריאת
הכותרת
בלבד
,
אני
יכול
להבטיח
שאכן
התנהל
שם
קרב
,
והוא
היה
אחד
הקשים
והמפוארים
בכל
קרבות
ישראל
.

ועל
כך
תעיד
ההיסטוריה
,
ויעידו
עשרות
הלוחמים
שנשארו
בחיים
והצליחו
לבצע
את
משימתם
על
אף
האבדות
הכבדות
.

במלחמת
העצמאות
,
בקרב
על
ירושלים
,
נשארה
שכונת
קטמון
תקועה
בלב
ירושלים
המערבית
ושימשה
כמרכז
כוח
ערבי
רב
ומאורגן
.

השטח
החיוני
של
קטמון
לשליטה
באזור
מסוים
או
לניצחון
בקרב
היה
מנזר
סן
סימון
,
ולכן
היה
עלינו
להשתלט
עליו
.

כתוב
:
"
בחוכמה
עשה
לך
מלחמה
"
.

אכן
,
כך
עשתה
חטיבת
"
הראל
"
.

היא
כבשה
תחילה
את
המנזר
ואת
התנגדות
האויב
שברה
לאחר
מכן
,
בקרב
מגננה
שהתנהל
בתוך
המנזר
(
קרב
מגננה
מיועד
לשבירת
כוחות
חזקים
ממך
)
.

האויב
אמנם
נשבר
;
קרב
המגננה
הפך
לניצחון
מוחץ
;
קטמון
נפלה
וירושלים
המערבית
אוחדה
.

המאמר
,
המצטט
ממחקרו
של
אורי
מילשטיין
:
"
מלכתחילה
לא
היה
צריך
לכבוש
את
המנזר
...
"
,
מצביע
על
חוסר
הבנה
אסטרטגית
וטקטית
בסוגיה
זו
.

מורשת
הקרב
שצה"ל
אימץ
כתוצאה
מהקרב
על
מנזר
סן
סימון
איננה
מיתוס
.

היא
מבוססת
על
אותו
קרב
המגננה
שבו
אירעו
מעשי
גבורה
עילאיים
,
ועל
קבלת
החלטות
קשות
בתנאי
קרב
.

חוסר
ניסיון
ועלילה
זדונית
באים
לביטוי
בקטע
המאמר
הדן
בנושא
"
רצח
הנזירות
"
.

כל
ישראלי
המנוסה
בקרב
לילה
בשטח
בנוי
(
כמנזר
סן
סימון
)
יודע
,
כי
תוך
כדי
פריצה
בחשכה
קודם
כל
יורים
בכל
דבר
שנע
ממולך
.

ואכן
,
כך
קרה
בפריצה
למנזר
החשוך
לחלוטין
.

לא
נהרגו
"
נזירות
"
,
אלא
נשים
ערביות
,
כנראה
משרתות
במנזר
.

חבל
.

איש
לא
התכוון
לכך
.

ציטוט
מהמאמר
:
"
בעת
שנורתה
,
(
הנזירה
)
עסקה
בטיפול
בפצועים
"
.

איזה
פצועים
?

הרי
כותב
המאמר
קובע
,
פסקה
קודם
לכן
,
כי
המנזר
היה
ריק
ממגינים
.

אני
הייתי
שם
,
וכל
תיאור
הגווייה
(
"
זה
היה
מראה
איום
של
דם
ובשר
ואיברי
מין
"
)
הוא
שקר
וכזב
.

לא
היה
כאן
רצח
נזירות
,
אלא
ניסיון
לרצח
טוהר
הנשק
של
הפלמ"ח
בטוהר
עט
הסופרים
של
הכותב
.

הידיעה
שפורסמה
תחת
הכותרת
:
"
הורים
בבית
הספר
בנווה
-
מונוסון
נגד
טיול
לירושלים
;
טוענים
:
הפגנה
פוליטית
"
;
(
"
הארץ
"
,
0192
)
,
הטרידה
אותי
מאוד
.

נילי
מנדלר
,
שמסרה
את
הידיעה
מפי
הורים
(
אין
יודעים
אם
מדובר
בהורה
בודד
,
או
בקבוצת
הורים
מסוימת
)
,
כתבה
כי
"
אחד
ההורים
,
שהחזיר
למנהלת
את
הספח
החוזר
שבו
הביע
התנגדות
להשתתפות
ילדו
בטיול
,
טען
כי
"
זהו
חינוך
פוליטי
כאשר
ילדינו
משמשים
אמצעי
חי
להפגנות
"
.

לשם
איזון
הנושא
,
עלי
לציין
כי
אני
נמנה
על
ההורים
שהביעו
את
הסכמתם
לקיום
הטיול
.

לא
רק
שאין
זה
עניין
פוליטי
אלא
זה
נושא
חינוכי
-
לאומי
ממדרגה
ראשונה
.

אני
גם
מוכן
להסתכן
ולשער
כי
ההורה
,
או
קבוצת
ההורים
שהתנגדה
לטיול
,
מסתתרים
תחת
המעטה
של
טיעון
פוליטי
נבוב
ולמעשה
הם
פוחדים
לשלוח
את
ילדיהם
שמא
איזה
ערבי
ינעץ
בהם
סכין
בגב
.

אני
מוכן
,
ורוצה
,
לשלוח
את
הילד
שלי
לירושלים
עם
זר
פרחים
ועם
קופסת
ממתקים
,
כדי
להביע
הוקרה
ועידוד
לנכד
של
אבא
קובנר
,
שחטף
סכין
בראש
מידי
אותו
מרצח
שפל
שדקר
למוות
שלושה
יהודים
בשכונת
בקעה
.

אני
רוצה
שהילד
שלי
יסתכל
בעיניים
של
הילד
הפגוע
ויגיד
לו
:
"
אתה
לא
לבדך
בירושלים
,
כי
גם
אנחנו
הגרים
בנווה
-
מונסון
,
אתך
בלב
איתן
ביחד
"
.

אני
מוכן
להעיד
כי
גם
אבי
ז"ל
,
שלקח
אותי
באוטובוס
לירושלים
בשנת
תרצ"ח
כאשר
הערבים
ירו
על
כביש
באב
אל
-
ואד
,
אמר
לי
:
"
אלי
!
אם
תשמע
יריות
תתכופף
,
אבל
אל
תפחד
"
.

ולכן
אני
אומר
לכל
ילדי
ישראל
:
אל
תפחדו
!
סעו
לירושלים
,
אפילו
אם
יורים
או
אם
מתעופפים
שם
סכינים
.

הפטיש
הכבד
שהנחית
הפועל
הערבי
על
ראשיהם
של
מעסיקו
וחברו
,
הסכין
שידו
של
איש
המרכול
תקעה
באחד
הספקים
,
ורצח
המסעדן
בעין
כרם
זה
לא
מכבר
על
-
ידי
אחד
מעובדיו
,
אף
הוא
ערבי
,
מעלה
מנבכי
הזיכרון
את
הפתגם
:
"
המגדל
נחש
שפיפון
בביתו
,
אל
יופתע
אם
ימצא
עצמו
מוכש
"
.

אני
כותב
זאת
בצער
וברגשי
אשם
;
פעם
חשבתי
אחרת
(
על
הערבים
,
לא
על
הנחשים
)
.

מסתבר
שהייתי
תמים
.

מאמר
המערכת
שהתפרסם
תחת
הכותרת
"
יחדל
נא
מילוא
להתלבט
"
(
"
הארץ
"
,
111
)
,
תובע
למצות
את
הדין
עם
המפכ"ל
וקציני
המשטרה
הבכירים
בגלל
מחדליהם
באירועי
הר
הבית
.

זהו
כישלונו
היחיד
עד
כה
של
המפכ"ל
,
שנגרם
רק
בגלל
העובדה
שהוא
סמך
יותר
מדי
על
קציניו
הבכירים
.

אם
כל
נושא
משרה
יפוטר
מיד
עם
השגיאה
הראשונה
,
תסבול
המדינה
מסבב
בלתי
פוסק
של
בעלי
תפקידים
בכירים
,
חסרי
ניסיון
וחסרי
ביטחון
.

מתקבל
הרושם
שהיחידים
במדינה
הזו
שאינם
צריכים
לחשוש
מתוצאות
מעשיהם
הם
הפוליטיקאים
.

אלה
לא
נופלים
כתוצאה
משגיאות
או
ממחדלים
,
או
אפילו
מהתנהגות
פסולה
,
אלא
רק
בשל
משחקי
כוח
פוליטיים
.

המלצה
לפיטורי
שר
או
נושא
משרה
פוליטית
,
מצד
בית
המשפט
העליון
או
מצד
ועדת
חקירה
נופלת
תמיד
על
אוזניים
ערלות
;
אבל
כשאפשר
להטיל
את
האשמה
על
קצין
צבא
או
משטרה
,
מוטל
גורלם
של
אלה
על
כף
המאזניים
.

אני
תמה
על
"
הארץ
"
שהזדרז
לשחק
לידיהם
של
הפוליטיקאים
,
המעוניינים
להיפטר
מהמפכ"ל
הנוכחי
.

בעיתונים
רבים
פורסם
מכתבה
של
מלי
פיליפסבורן
,
יו"ר
ארגון
נפגעי
המשכנתאות
וחסרי
הדיור
,
תחת
הכותרת
"
אל
תיגעו
במשכנתא
"
.

ברצוני
להדגיש
משפט
אחד
בדבריה
:
"
אנו
,
נפגעי
המשכנתאות
,
נקלענו
למצבנו
הקשה
לא
בגלל
ריבית
נמוכה
,
אלא
בגלל
האינפלציה
וההצמדה
"
.

מלים
כדורבנות
,
התואמות
במדויק
את
מה
שהחתום
מטה
טען
במשך
שנים
רבות
.

זו
לא
הריבית
שסיבכה
את
מקבלי
המשכנתאות
או
לקוחות
הבנקים
האחרים
.

יתר
-
על
-
כן
,
הריבית
בישראל
במיוחד
על
משכנתאות
היא
מהנמוכות
ביותר
בעולם
,
אם
לא
הנמוכה
שבהן
.

ובאשר
להצמדה
ולאינפלציה
הכתובת
אינה
הבנקים
.

ב16
באוקטובר
הגיע
אל
העיר
דה
מוין
,
במערב
התיכון
של
ארצות
הברית
,
הנשיא
גורג
בוש
.

כאן
הוא
גם
נתקל
בהפגנה
הראשונה
נגד
מלחמה
במפרץ
הפרסי
.

"
לא
נשפוך
דם
למען
נפט
"
,
קראו
לעברו
כמה
צעירים
באסיפת
בחירות
לטובת
מועמד
רפובליקאי
.

"
לא
נפט
"
,
כעס
הנשיא
,
"
מדובר
פה
בתוקפנות
גלויה
"
.

איובה
היא
מקום
לא
-
שגרתי
.

אומרים
עליה
,
שיש
בה
יותר
ארגונים
פציפיסטיים
לקילומטר
מרובע
מאשר
בכל
מדינה
אחרת
של
ארה"ב
.

פציפיזם
אינו
מוגבל
באיובה
לסטודנטים
רדיקליים
,
אפשר
למצוא
אותו
גם
בין
חקלאים
ופועלי
חרושת
.

איובה
היא
מאסמי
הדגנים
של
ארה"ב
,
ולפרנסתה
היא
מייצאת
אותם
למדינות
כברית
המועצות
.

ב1980
נקלעה
איובה
,
יחד
עם
מדינות
חקלאיות
אחרות
במערב
התיכון
,
לסחרור
קשה
:
הנשיא
גימי
קרטר
החליט
להטיל
חרם
דגנים
על
הסובייטים
,
בגלל
פלישתם
לאפגניסטן
.

איובה
שילמה
את
המחיר
עד
אמצע
שנות
ה80
.

כלכלתה
היתה
שקועה
במיתון
קשה
,
בשעה
שרוב
המדינות
האחרות
בארה"ב
נהנו
משגשוג
חסר
תקדים
.

לא
רק
מניעים
אלטרואיסטיים
מעוררים
איפוא
באיובה
התנגדות
למלחמות
,
אלא
גם
מניעים
תועלתניים
.

כאן
אין
אוהבים
ביותר
את
הרעיון
של
מלחמה
במפרץ
הפרסי
.

יום
אחד
בשבוע
שעבר
מרח
העיתון
המקומי
"
דה
מוין
רגיסטר
"
כותרת
ענקית
לרוחב
מלוא
העמוד
הראשון
של
מוספו
היומי
.

"
,
אמרה
הכותרת
באנגלית
,
"
שלום
עכשיו
"
.

לצד
האותיות
האדומות
הציב
העיתון
את
סמל
תנועת
ההתנגדות
למלחמת
וייטנאם
.

ביום
אחר
פירסם
העיתון
בעמוד
מאמרי
המערכת
שלו
קריקטורה
מקפיאת
דם
.

נראה
בה
מלאך
המוות
חבוש
כאפייה
,
ומפיו
בוקעות
המלים
:
"
קרא
את
שפתיי
,
גורג
לא
תהיה
עוד
וייטנאם
"
.

"
גורג
"
הוא
כמובן
גורג
בוש
.

"
קרא
את
שפתיי
...
"
היא
פאראפראזה
על
סיסמת
הבחירות
הכוזבת
של
הנשיא
מ1988
,
"
קראו
את
שפתיי
לא
יהיו
מסים
חדשים
"
.

במהלך
נשף
התרמה
לטום
הארקין
,
הסנאטור
הדמוקרטי
שהעמיד
את
עצמו
השבוע
לבחירה
חוזרת
,
הסביר
לי
באריכות
אחד
הנוכחים
כיצד
יכולה
ארה"ב
ליישב
את
סכסוך
המפרץ
הפרסי
,
"
אם
רק
תביא
את
העניין
לפני
בית
המשפט
הבין
-
לאומי
"
בהאג
.

התבוננתי
בבן
שיחי
בהפתעה
ניכרת
.

טיעונים
כאלה
,
שפעם
היו
מקובלים
בין
ליברלים
בארה"ב
,
לא
שמעתי
כבר
הרבה
זמן
.

במעמקי
המערב
התיכון
של
ארה"ב
קל
להאמין
שהעולם
נברא
בצלם
אמריקה
,
שהוא
מלא
אנשים
הגיוניים
ופרגמטיים
,
ושהאותוריטה
המוסרית
של
מוסד
שאיש
,
כולל
ארה"ב
,
מעולם
לא
לקח
ברצינות
תעשה
רושם
מיידי
על
סדאם
חוסיין
.

המשבר
במפרץ
הפרסי
לא
היה
נושא
בחירות
מרכזי
באיובה
.

טום
הארקין
הליברלי
,
ויריבו
הרפובליקאי
השמרן
טום
טקי
,
אמנם
לא
יכלו
להסכים
על
שום
עניין
,
אבל
נטו
להסכים
על
המפרץ
הפרסי
.

שניהם
תומכים
בנשיא
,
ושניהם
מאמינים
בצורך
בזהירות
.

בימי
המלחמה
הקרה
היה
טוקי
אנטי
-
קומוניסט
נלהב
,
והארקין
היה
יונה
נלהבת
.

טוקי
תמך
בכל
סעיף
הוצאות
צבאיות
אפשרי
,
וחייב
את
המאבק
להפלת
ממשלת
ניקרגואה
;
הארקין
רצה
קיצוצים
ניכרים
בתקציב
הביטחון
,
ועמד
בראש
המאבק
בסנאט
נגד
הסיוע
לקונטראס
.

במפרץ
הפרסי
שניהם
נצים
יוניים
,
או
יונים
נציות
,
במידה
כמעט
שווה
.

בהעדר
קומוניזם
יש
פרגמטיזם
ואל
פני
השטח
חוזרת
גם
מידה
הגונה
של
בדלנות
אינסטינקטיווית
,
אפיון
היסטורי
של
מדינות
המערב
התיכון
האמריקאי
.

במהלך
מערכת
הבחירות
הקרין
מטהו
של
טוקי
תשדיר
טלוויזיה
,
שאחד
מסעיפיו
היה
התנגדות
לסיוע
חוץ
.

בעיני
השדולה
הפרו
-
ישראלית
בוואשינגטון
,
התנגדות
לסיוע
חוץ
מעמידה
את
המתנגד
מחוץ
למחנה
גם
אם
אינה
מוסבת
ספציפית
על
ישראל
.

פעילים
פרו
-
ישראליים
עודדו
מאז
ומעולם
יהודים
לתרום
כספים
למועמדים
,
הנאבקים
נגד
מתנגדי
סיוע
החוץ
.

ממילא
,
טום
הארקין
,
תומך
עקיב
בסיוע
החוץ
,
היה
אחד
המקבלים
הגדולים
ביותר
של
תרומות
יהודיות
בשש
השנים
האחרונות
.

לפי
מקור
יהודי
באיובה
,
הארקין
קיבל
200
אלף
דולר
מוועדי
פעולה
פוליטיים
פרו
-
ישראליים
בכל
רחבי
ארה"ב
.

טוקי
קיבל
רק
25
אלף
.

ב48
תיאר
מנכ"ל
אייפא"ק
טום
דאיין
את
הארקין
כאחד
מששה
או
שבעה
סנאטורים
,
שנבחרו
בזכות
"
כסף
יהודי
"
.

זו
היתה
התרברבות
לא
-
דיסקרטית
,
ואין
ספק
שיימנע
ממנה
השנה
.

אף
-
על
-
פי
-
כן
,
שתדלנים
פרו
-
ישראליים
בוואשינגטון
חככו
השבוע
את
ידיהם
בשביעות
רצון
למשמע
הידיעה
,
שהארקין
גבר
על
טוקי
בהפרש
משכנע
של
10
%
.

הוא
הסנאטור
הדמוקרטי
הראשון
בתולדות
איובה
הנבחר
לתקופת
כהונה
שנייה
.

הוא
גם
יודע
,
שבלי
תרומות
מחוץ
לגבולות
מדינתו
הקטנה
,
יתקשה
לאסוף
די
כסף
לניהול
מערכת
הבחירות
הטלוויזיונית
היקרה
,
שבלעדיה
אין
פוליטיקאים
אמריקאיים
מסוגלים
לנצח
.

חזקה
על
הארקין
,
שיצביע
גם
בעתיד
בעד
חוק
סיוע
החוץ
.

מזכירות
איגוד
הפועלים
החקלאיים
הציעה
אתמול
שהממשלה
תשלם
מענק
חודשי
של
500
ש"ח
,
נוסף
לשכר
הרגיל
,
לכל
ישראלי
שיעבוד
בקטיף
ההדרים
במשך
שלושה
חודשים
לפחות
.

מזכיר
איגוד
הפועלים
החקלאיים
,
חיים
אביבי
,
מסר
שההצעה
הועלתה
לנוכח
המחסור
בעובדי
קטיף
המורגש
כבר
כעת
ויוחרף
בחודש
הבא
,
כשהקטיף
יהיה
בעיצומו
,
בעיקר
עקב
היעדרות
עובדים
מהשטחים
.

המעסיקים
אינם
מצפים
שיצליחו
למשוך
מספר
ניכר
של
עובדים
ישראליים
לקטיף
,
בגלל
השכר
הנמוך
המשולם
לעבודה
זו
מעט
מעל
שכר
המינימום
במשק
.

בשבוע
הבא
ידון
מנכ"ל
התאחדות
האיכרים
,
שלמה
רייזמן
,
עם
מנכ"ל
שירות
התעסוקה
,
דוד
מנע
,
בדרישת
ההתאחדות
לשכנע
עולים
חדשים
הלומדים
באולפנים
לעבוד
בקטיף
.

רייזמן
מציע
שהממשלה
תסבסד
מחצית
מעלות
העסקתם
של
העולים
בקטיף
.

מזכירות
איגוד
הפועלים
החקלאיים
אישרה
אתמול
נקיטת
עיצומים
אם
עד
סוף
השבוע
הבא
לא
יושג
הסכם
שכר
לשנתיים
הבאות
,
במסגרתו
יועלה
שכר
העובדים
ב20
%
.

הסכם
השכר
פג
באפריל
.

יו"ר
רשות
שדות
התעופה
,
אריה
גרוסבורד
,
נהרג
ביום
שני
בתאונת
דרכים
בארצות
-
הברית
.

גרוסבורד
נהג
לבדו
במכונית
,
בדרכו
מהעיר
מיניאפוליס
באינדיאנה
לנמל
התעופה
שלה
.

משאית
פגעה
במכוניתו
,
והוא
נהרג
במקום
.

אריה
גרוסבורד
אמור
היה
לטוס
ממיניאפוליס
לשיקאגו
,
וממנה
לניו
-
יורק
.

שם
היה
אמור
להיפגש
עם
אשתו
,
שעשתה
בבוסטון
.

בני
הזוג
גרוסבורד
תוכננו
לשוב
היום
אחרי
-
הצהריים
לישראל
.

דבר
מותו
של
גרוסבורד
נודע
רק
אתמול
בצהריים
לרשות
שדות
התעופה
.

הגורמים
,
שטיפלו
בדבר
בארץ
,
לא
קישרו
את
שמו
עם
תפקידו
.

משטרת
מיניאפוליס
מצאה
במכוניתו
את
מזוודותיו
עם
תגי
הזיהוי
.

המשטרה
דיווחה
למחלקת
המדינה
האמריקאית
,
שהעבירה
את
המידע
לקונסוליה
הישראלית
בשיקאגו
,
המטפלת
באזור
מיניאפוליס
.

הקונסוליה
בשיקאגו
הבריקה
לירושלים
.

ממשרד
החוץ
בירושלים
נשלח
שליח
להודיע
על
דבר
המוות
לבני
המשפחה
,
אולם
לא
היה
איש
בדירתו
.

רק
אחר
-
כך
נמצא
כרטיס
ביקור
,
ובו
שמו
ותוארו
של
גרוסבורד
כמנהל
מפעל
פרטי
.

אנשי
משרד
החוץ
התקשרו
אתמול
למפעל
,
ורק
אז
התברר
כי
מדובר
ביו"ר
רשות
שדות
התעופה
.

גרוסבורד
,
בן
95
במותו
,
השאיר
אחריו
אם
,
אחות
,
רעיה
,
בן
ושתי
בנות
.

עדיין
לא
נקבע
מועד
להלווייתו
.

מרכז
המידע
לזכויות
האדם
בשטחים
,
"
בצלם
"
,
מפרסם
מפעם
לפעם
דפי
מידע
ובהם
פרטים
על
הנעשה
בשטחים
בתחומים
שונים
.

הסגנון
ענייני
מאוד
,
בדרך
כלל
יש
בו
נגיעה
לענייני
חוק
.

"
בצלם
"
נוהג
להפיץ
את
דפי
המידע
שלו
בין
בעלי
עניין
שונים
,
חלקם
בעלי
משרות
במערכת
המשפט
.

בימים
אלה
התקבל
במשרדי
הארגון
מכתב
ממשרד
המשפטים
,
על
נייר
רשמי
,
וזה
לשונו
:
"
הנדון
החוברת
שלכם
.

רצ"ב
מוחזר
אליכם
החומר
שנשלח
אלי
.

כמותו
אתם
שולחים
אלי
מדי
פעם
והוא
נזרק
ישר
לפח
.

אבקשכם
לשלוח
אלי
חומר
זה
.

מען
עבודתי
מיועד
לקבלת
חומר
עבודה
בלבד
"
.

על
החתום
נגה
ענתבי
,
הממונה
על
נוסח
החוק
ורשומות
.

ולמי
שיספר
פעם
את
סיפורה
של
שגרת
החיים
בימים
המטורפים
האלה
,
הנה
הערת
שוליים
.

על
חשבונות
המים
שעיריית
ירושלים
שלחה
בימים
אלה
לתושבים
הודפסה
הנחיה
בזו
הלשון
:
"
אם
יש
לך
מיכל
מים
על
גג
הבית
,
אנא
דאג
לנעילת
הכניסה
אל
הגג
,
כדי
למנוע
מאנשים
זרים
לזהם
או
להרעיל
את
מי
השתייה
"
.

הסתיו
אתנו
.

העלים
מזהיבים
.

קצה
של
שנה
נוספת
נראה
במעורפל
באופק
,
ועדיין
לא
זכית
במענק
"
גאונות
"
של
קרן
מקארתור
.

גם
אני
לא
.

פרסום
רשימת
הזוכים
השנה
,
כמו
תמיד
,
די
בו
כדי
לגרום
לסופרים
,
לאמנים
,
לאקדמאים
ולפעילים
במסגרות
שונות
ברחבי
ארצות
הברית
כולה
לצפות
לרשימת
השנה
הבאה
,
כשבלבם
מקננת
התקווה
שאולי
גם
הם
ייכללו
בה
.

אחרי
ככלות
הכל
,
63
הזוכים
אם
לשפוט
על
פי
הכתוב
עליהם
בעיתונות
אינם
נראים
מיוחדים
כל
כך
.

אבל
כמובן
,
לאחר
בדיקה
קפדנית
,
מתברר
שזה
בדיוק
מה
שהם
מיוחדים
.

קחו
למשל
את
מריה
ואראלה
.

בתחילה
היא
מצטיירת
כמו
כל
מארגנת
קהילתית
אחרת
.

אבל
במבט
מקרוב
מתברר
שהיא
נמנתה
עם
מקימי
גנאדאס
דל
ואיה
,
קואופרטיב
לגידול
כבשים
ולאריגה
בלוס
אוחוס
,
ניו
-
מקסיקו
.

האם
אתם
יכולים
להתעלות
על
כך
?

וישנם
גם
הזוכים
המיוחדים
במובן
היותר
שנוי
במחלוקת
של
המלה
.

למרות
שמענקי
קרן
מקארתור
נועדו
לשחרר
את
המוכשרים
מנטל
ההשתכרות
למחייתם
,
כמה
מענקים
מגיעים
תמיד
לאנשים
שאינם
בדיוק
נאבקים
כדי
לזכות
בהכרה
ובחופש
יצירה
(
הדוגמה
העיקרית
של
השנה
היא
סוזן
זונטג
)
.

אם
בכל
זאת
אתם
רוצים
סבסוד
למחשבותיכם
ולמעשיכם
,
עליכם
להשיג
אותו
בדרך
המיושנת
:
לפנות
לקרן
,
ולשכנע
אנשים
בעלי
כסף
שאתם
זכאים
לחלק
ממנו
.

להלן
כמה
עצות
.

עצה
מספר
1
:
הצטרפו
לגופים
.

כמעט
אף
אחד
משבעה
מיליארדי
הדולרים
שקרנות
אמריקאיות
מחלקות
מדי
שנה
אינו
מיועד
ליחידים
.

זו
אחת
הסיבות
לכך
שמענקי
מקארתור
מבוקשים
כל
כך
.

בדרך
כלל
מופנה
הכסף
לקולגים
,
למכוני
מחקר
,
(
כולל
צוותות
חשיבה
)
,
לקבוצות
לשירות
קהילתי
,
למוזיאונים
,
לספריות
ולארגונים
אחרים
שלא
למטרות
רווח
.

משום
כך
,
ראשית
כל
עליך
לחשוב
על
קבלת
תפקיד
חשוב
באחד
ממאות
הגופים
הללו
.

אז
תוכל
לתור
אחר
כסף
באורח
עצמאי
פחות
או
יותר
,
אפילו
לייסד
במשך
הזמן
מכון
משלך
במסגרת
המכון
נותן
החסות
,
למרות
שנותן
החסות
שלך
ירצה
אחוז
שמן
מהמענק
כדי
לכסות
"
הוצאות
קבועות
"
.

אם
אתה
מעדיף
לפעול
בלי
איש
ביניים
,
אתה
יכול
להקים
ארגון
משלך
שלא
למטרות
רווח
.

כך
נהג
איל
ההון
בעל
המודעות
החברתית
טד
טרנר
,
כאשר
מימן
את
"
ההתאחדות
לעולם
טוב
יותר
"
,
המבקשת
מענקים
מקרנות
כדי
להפיק
סרטי
טלוויזיה
דוקומנטריים
.

לפעמים
,
אחרי
שקיבל
מימון
פטור
ממס
באמצעות
ההתאחדות
שלו
שלא
למטרות
רווח
מקרין
טרנר
את
הסרטים
הדוקומנטריים
ברשת
הטלוויזיה
שלו
הקיימת
בהחלט
כדי
לשאת
רווחים
וברשתות
אחרות
כמוה
.

אבל
אל
תטרחו
לדווח
לשלטונות
המקומיים
.

הגבול
בין
"
שלא
למטרות
רווח
"
ובין
"
למטרות
רווח
"
מטושטש
מאוד
,
ובדרך
כלל
הכל
חוקי
למהדרין
.

הדוגמה
הידועה
ביותר
לשמצה
מהתקופה
האחרונה
היא
השימוש
בכספי
קרן
גאנט
לרכישת
אלפי
עותקים
של
האוטוביוגרפיה
של
יו"ר
גאנט
לשעבר
,
אלאן
נויהארט
.

הדבר
סייע
להכניס
את
הספר
לרשימת
רבי
-
המכר
של
"
ניו
יורק
טיימס
"
,
מעמד
שבדרך
כלל
גורר
בעקבותיו
מכירת
עשרות
אלפי
עותקים
נוספים
.

עצה
מספר
2
.

לך
להיות
זמר
אופרה
או
ביולוג
מולקולרי
.

בספר
"
צדקה
מתחילה
מבית
"
התלוננה
תרזה
אודנדל
על
מחזוריות
הפילנטרופיה
.

חלק
נכבד
מתרומותיהן
של
קרנות
(
ושל
חברות
ואנשים
עשירים
)
מגיע
לבסוף
לנקודת
ההתחלה
שלהן
:
לדרגים
העליונים
של
החברה
,
למוזיאונים
,
לאולמות
קונצרטים
ולתיאטראות
קהילתיים
,
שסוג
האנשים
היכול
להרשות
לעצמו
לתרום
תרומות
צדקה
הוא
המנהל
אותם
ופוקד
אותם
.

51
%
מכספי
הקרנות
מופנים
לפעילויות
תרבותיות
.

לדעת
אנשים
העשויים
לחשוב
על
קדימויות
חברתיות
נאצלות
יותר
מאשר
הקמת
סביבה
תומכת
לאופרה
,
זה
שיעור
גבוה
מאוד
.

למרבה
המזל
,
כשליש
מהכסף
מועבר
לפרויקטים
שהתועלת
בהם
קונקרטית
יותר
,
כגון
שירותי
בריאות
או
מחקרים
בתחומי
הרפואה
או
מדעי
הטבע
.

קצת
יותר
משליש
מושקע
בשטח
ההפקר
הגדול
שבו
מתחרים
על
תשומת
הלב
רעיונות
ותוכניות
במדעי
החברה
ובתחום
המדיניות
הציבורית
.

בתוככי
אזור
זה
,
שבירתו
היא
ואשינגטון
,
העצות
הבאות
הן
הישימות
ביותר
.

עצה
מספר
3
.

הייה
מודע
להשלכות
המרובות
של
עבודתך
.

"
אתה
מתבונן
בנושא
שיהיה
בעל
ערך
לגיטימי
למחקר
,
ובו
בזמן
יכבוש
את
דמיונו
של
פקיד
התוכנית
"
,
אומר
וורן
מילר
,
איש
מדעי
המדינה
באוניברסיטת
אריזונה
.

במשך
עשרות
שנים
שימש
מילר
מגייס
מענקים
מרכזי
לפרויקט
חקר
הבחירות
הארציות
,
מחקר
על
התנהגות
מצביעים
שבעקבותיו
נכתב
ב1960
החיבור
הקלאסי
"
המצביע
האמריקאי
"
.

מאז
המשיך
במחקר
והגדיל
את
מאגר
הנתונים
שלו
.

עצה
מספר
4
.

תבטיח
להציל
את
העולם
.

על
פי
כל
הדיווחים
חלה
בעשורים
האחרונים
ירידה
תלולה
בתמיכה
בעבודות
מחקר
במדעי
החברה
שאין
להן
יישום
מעשי
מידי
.

מילר
זוכר
שבשנות
ה05
וה06
הוא
יכול
היה
להסתמך
על
סיוע
מקרנות
פורד
ורוקפלר
.

ניסיונו
האחרון
של
מילר
להשיג
כספים
מקרן
פורד
היה
בתחילת
שנות
ה07
.

אז
הוא
גילה
עניין
בגורמים
המשפיעים
על
שיעור
המצביעים
,
ופקיד
התוכנית
גילה
עניין
בשיעור
המצביעים
הנמוך
בקרב
בני
מיעוטים
.

נראה
היה
שזה
זיווג
טוב
.

מילר
הדגיש
שיעד
המחקר
יהיה
איתור
מחסומים
המונעים
מבני
מיעוטים
להצביע
,
דבר
שלדעתו
עשוי
היה
להיות
צעד
ראשון
לקראת
העלאת
שיעור
ההצבעה
.

אך
זה
לא
היה
מספיק
טוב
לקרן
.

קרן
פורד
רצתה
להיות
בטוחה
שהמחקר
יגדיר
במפורש
את
הדרכים
להעלאת
שיעור
המצביעים
בקרב
מיעוטים
.

מילר
לא
יכול
היה
להבטיח
זאת
במצפון
נקי
.

מאז
1977
מומן
פרויקט
חקר
הבחירות
הארציות
על
-
ידי
קרן
המדע
הארצית
,
התומכת
הגדולה
ביותר
במדעי
חברה
בסיסיים
.

עצה
מספר
5
.

הייה
קטליזטור
לשינוי
.

יש
אנשים
המתקשים
להבטיח
בפרצוף
פוקר
שהם
יציעו
פתרון
לבעיה
חברתית
מרכזית
.

לאנשים
אלה
מומלץ
ליהפך
לקטליזטורים
:
לקבץ
יחד
אנשים
רבים
היכולים
להבטיח
פתרונות
או
שלפחות
יכולים
היו
,
אילו
סגרו
אותם
במרכז
ועידות
במשך
ימים
,
להציע
פתרון
.

הקרנות
אוהבות
יותר
ויותר
סימנים
מוחשיים
כאלה
להשפעה
שיש
לכנסים
ולהתוועדויות
.

בעיקר
הן
אוהבות
לאסוף
אנשים
שאילולא
כן
אפשר
שלא
היו
נפגשים
לעולם
:
אקדמאים
ופוליטיקאים
,
ביורוקרטים
ונבחרי
ציבור
,
פנאטים
של
השמאל
ופנאטים
של
הימין
.

וזכרו
:
אפשר
שפקיד
התוכנית
של
הקרן
יצטרף
גם
הוא
למסע
;
הקפידו
איפוא
בבחירת
האתר
.

אומרים
שמרכז
הוועידות
והלימודים
של
קרן
רוקפלר
בבלאגיו
שבאיטליה
הוא
מקום
טוב
לחישול
קונסנזוס
על
בעיות
דחופות
של
העולם
.

גם
אם
לא
ייווצר
קונסנסוס
חדש
מאלכימיה
זו
,
קרוב
לוודאי
שייצא
כרך
של
ניירות
.

בקרב
אקדמאים
שאינם
מוזמנים
לוועידות
אלה
שוררת
ציניות
רבה
באשר
למטר
כרכי
המאמרים
והניירות
המונפקים
בחסות
קרנות
.

אין
זה
סביר
שעל
שולחנות
עיתונאים
ומעצבי
מדיניות
רובצים
כל
כרכי
"
אמריקן
אקונומיק
ריוויו
"
של
שלוש
השנים
האחרונות
,
אך
בהחלט
הגיוני
שיש
להם
כמה
כרכים
המספקים
מידע
בנושא
נתון
במינונים
קטנים
וחזקים
.

עצה
מספר
6
.

ערוך
בדיקה
מחודשת
,
נוקבת
וקטלנית
,
לדוגמות
ליברליות
עייפות
.

זה
כ02
שנה
מתאמצת
חבורת
שמרנים
,
ביניהם
אירווינג
קריסטול
,
להשיג
סובסידיה
פילנטרופית
להוגים
רבים
יותר
מהימין
.

הם
סבורים
שיש
אירוניה
בכך
שמענקי
קרנות
באים
בדרך
כלל
מטיפוסים
שמרניים
,
אך
הקרן
לובשת
לעיתים
קרובות
חזות
של
שמאלה
מהמרכז
בהנהגת
הפילנטרופואידים
(
המונח
שטבע
דווייט
מקדונלד
בקרן
פורד
)
,
שבסופו
של
דבר
מנהלים
אותם
.

קריסטול
וחבריו
השמרנים
עשו
שני
דברים
:
ראשית
,
הם
עודדו
חברות
לתעל
את
הפילנטרופיה
שלהן
ליוצאים
מן
הכלל
של
כלל
זה
,
כמו
קרן
גון
מ
.

שנית
,
הם
עודדו
את
היוצאים
מן
הכלל
להפעיל
השפעה
מודעת
יותר
על
עיצוב
מדיניות
בדרג
ארצי
.

אנשים
במרכז
אותה
תנועה
מדגישים
כי
לא
היתה
זו
מזימה
של
הימין
.

"
איש
לא
אמר
הבה
ניצור
אווירה
שבה
נוכל
לבחור
נשיא
שמרן
"
,
זוכר
לזלי
לנקובסקי
,
אחד
השותפים
למזימה
.

לנקובסקי
,
שניהל
את
קרן
סמית
-
ריצרדסון
וכיום
מנהל
את
מכון
הדסון
,
אומר
כי
הרעיון
לא
היה
כל
-
כך
לתת
מענקים
לחשיבה
הימנית
כשלעצמה
,
אלא
לתגמל
חלופות
לכל
החשיבה
השמאלית
שקיבלה
עד
אז
תגמולים
ומימון
.

הוא
וקריסטול
והאחרים
פשוט
חשו
ש"קיים
מגוון
שלם
של
נושאים
הראויים
לבדיקה
"
.

הם
פשוט
תהו
,
נזכר
לנקובסקי
,
"
למי
יש
רעיונות
מעניינים
?
"
.

ובכן
,
התברר
שבעלי
הרעיונות
המעניינים
היו
אנשים
כמו
רוברט
בורק
,
מרטין
פלדסטיין
,
צארלס
מאריי
ואלן
בלום
שגם
הודות
לתמיכה
הפילנטרופית
שקיבלו
בשנות
ה70
ואו
בראשית
שנות
ה80
אין
צורך
להציגם
בציבור
.

אם
אתה
משמיע
באוזני
השמרנים
רמז
לכך
שקריסטול
ושות
הפכו
את
הקערה
על
פיה
,
ולכן
כיום
כסף
ימני
הוא
החולש
בכיפה
בעולם
הרעיונות
,
הם
יפנו
אותך
לרשימת
הקרנות
הפילנטרופיות
הגדולות
ביותר
,
ויזכירו
לך
שמבין
הקרנות
השמרניות
אולין
,
סמית
-
ריצרדסון
,
לינד
והרי
בראדלו
,
פיו
,
שרה
סקאיף
רק
פיו
כלולה
ברשימת
הגדולות
.

בהחלט
נכון
.

ולא
זו
בלבד
,
אלא
נכון
גם
שקרן
מקארתור
,
הדוגמה
השכיחה
ביותר
לליברליזם
המבולבל
של
שנות
ה60
,
אכן
ראויה
לתיאור
זה
.

לפני
כמה
שנים
תרמה
הקרן
82000
דולר
לאוניברסיטת
קיימברידג
לניסיונו
של
סטיוון
הוקינג
לאחד
את
תיאוריית
הקוונטים
ותיאוריית
היחסות
של
איינשטיין
.

כיום
היתה
תיאוריה
כזו
בחזקת
מציאה
גם
במחיר
כפול
.

אבל
כמה
כסף
העניקה
קרן
מקארתור
לפיסיקאים
מבריקים
המתעמקים
בבעיה
זו
ואינם
סובלים
משיתוק
טרגי
בעקבות
מחלה
מנוונת
חסרת
רחמים
?

עם
זאת
,
גם
הקרנות
בעלות
השמות
הגדולים
אינן
בהכרח
מעיינות
החשיבה
הליברלית
הסטריאוטיפית
כפי
שלעתים
קרובות
מתארים
אותן
.

קרן
רוקפלר
אמנם
מוכנה
לחלק
פה
ושם
52000
דולר
ללימוד
"
פמיניזם
ותיאוריה
מוסרית
:
מבוא
לאתיקה
לחברות
פוסט
-
תעשייתיות
"
.

אבל
אתה
יכול
לעיין
בעשרות
דפי
דו"ח
רוקפלר
השנתי
בלי
למצוא
פריט
הוצאה
שקל
כל
כך
ללעוג
לו
.

אשר
לקרן
פורד
שמרנים
מתלוננים
שמדיניות
העדפת
שחורים
כקיזוז
לאפליית
העבר
(
עצה
מספר
7
,
היה
שחור
)
שהיא
נוקטת
,
היא
שריד
לליברליזם
קדום
.

ואין
ספק
שחלק
נכבד
מבין
50
אלף
הצקים
שעליהם
חותמת
הקרן
נמסר
לקבוצות
כמו
"
פראפראז
"
,
כדי
"
לשרטט
את
מסלול
המורשת
השחורה
באיסט
סייד
התחתית
של
ניו
-
יורק
"
.

עם
זאת
,
"
טובת
הכלל
"
,
הדו"ח
הגדול
על
סעד
שפרסמה
קרן
פורד
ב1989
,
סיפק
תמיכה
מנומקת
(
בגיבוי
קונסנזוס
רחב
להפתיע
של
שמות
מפורסמים
)
לתוכנית
עבודה
וסעד
נוקשה
ויקרה
למדי
,
שאמנם
הבטיחה
מקומות
עבודה
,
אבל
גם
קבעה
שכל
אדם
ייזרק
מרשימות
מקבלי
הסעד
כעבור
שנתיים
.

נוסף
על
כל
זה
,
אין
זה
משנה
עד
כמה
גדול
מספרן
של
הקרנות
במרכז
ומעט
שמאלה
ממנו
.

כאשר
מגיעים
הדברים
למדיניות
ציבורית
,
כסף
שמרן
מקבל
יותר
תמורת
הדולר
שלו
.

די
לתת
מבט
בצוותות
החשיבה
,
הצינורות
העיקריים
בין
הקרנות
לבין
הדיון
הציבורי
.

קרנות
שמרניות
נמנעו
בתבונה
מלהגביל
את
התמיכה
הפיננסית
שלהן
לצוותות
חשיבה
שמרניים
.

בעוד
הפורדים
והרוקפלרים
הפכו
למקורות
פחות
מהימנים
של
תמיכה
במחקר
,
נשאו
תמיד
מוסדות
כמו
ברוקינגס
את
עיניהם
לקרנות
שמרניות
כדי
למלא
את
החסר
.

עצה
מספר
8
.

הייה
שבשבת
רוח
של
רוח
התקופה
.

כמו
כל
דבר
אחר
,
נושאים
הזוכים
לסבסוד
נכבד
באים
והולכים
.

בסוף
שנות
ה07
הרבו
למשל
לדבר
בתחום
היחסים
הבין
-
לאומיים
על
"
הדיאלוג
בין
צפון
ודרום
"
ועל
"
תלות
הדדית
"
,
והרבה
כסף
הוקדש
להגות
על
מדינות
העולם
השלישי
.

אז
באו
הפלישה
לאפגניסטן
ורונלד
רייגן
ונאום
אימפריית
הרשע
.

לפתע
פתאום
לא
היה
הנושא
החם
ביחסים
הבין
-
לאומיים
תלות
הדדית
גלובלית
,
אלא
ביטחון
לאומי
.

הקרנות
הלא
-
שמרניות
היו
בעיקר
אלה
שפרסמו
מחקרים
לאין
-
ספור
בשאלה
כיצד
לשמור
על
השלום
.

עכשיו
,
כשהמלחמה
הקרה
חלפה
,
מנסים
כולם
למצוא
משפטים
ומטבעות
לשון
חדשים
שילכדו
את
תשומת
לבם
של
פקידי
תוכניות
.

עצה
מספר
9
.

גייס
והפקע
לרשותך
טרמינולוגיה
קיימת
.

נראה
שיעד
המשחק
הוא
לחטוף
"
ביטחון
לאומי
"
,
נושא
רב
-
שנתי
עמיד
,
ולנווט
אותו
לתחום
המומחיות
שלך
.

בעלי
המודעות
הסביבתית
הכלל
-
עולמית
מדגישים
שכעת
אי
-
אפשר
כמעט
להבדיל
בין
ביטחון
לאומי
לבין
"
ביטחון
כדור
הארץ
"
.

הטיפוסים
לובשי
החליפות
הכהות
,
השייכים
לזרם
מרכזי
יותר
,
אומרים
ששום
מדינה
אינה
יכולה
להיות
בטוחה
אם
לא
יהיה
"
מבנה
ביטחון
אירופי
יציב
"
.

וכלכלנים
בחבורת
מקדמי
המדיניות
התעשייתית
,
יחד
עם
מחנכים
בחבורת
החינוך
למצוינות
,
ניסו
בעורמה
לשים
ידם
על
כספי
מדיניות
החוץ
,
בטענה
שבעתיד
יוגדר
הביטחון
הלאומי
במונחים
של
כושר
תחרות
כלכלי
,
לא
של
עוצמה
צבאית
.

לגבי
אנשים
אלה
סדאם
חוסיין
הוא
מטרד
.

אבל
סדאם
חוסיין
היה
מתת
-
שמים
לכל
המומחים
לפיקוח
רב
-
צדדי
על
הנשק
,
הטוענים
זה
שנים
שיש
להפסיק
את
הזרמתו
של
נשק
מתוחכם
לדיקטטורים
רברבנים
בעולם
השלישי
.

מדובר
בקומץ
אנשים
שניסו
למשוך
אליהם
כספי
מענקים
בעת
שהעולם
המטיר
דולרים
עלאסטרטגיה
גרעינית
ופיקוח
רב
-
צדדי
על
הנשק
.

עובדה
זו
שימשה
יסוד
לתלונה
שכיחה
בתחום
הפילנטרופיה
:
התמקדותם
של
קרנות
וצוותות
חשיבה
במגמות
אופנתיות
גורמת
לכך
שהחברה
בקושי
ערוכה
לגלים
היסטוריים
חדשים
.

גיימס
אלן
סמית
,
מחבר
הספר
"
הברוקרים
של
הרעיונות
:
צוותות
חשיבה
ועלייתה
של
עלית
מדיניות
חדשה
"
,
אומר
כי
ההתמקדות
בבעיות
מדיניות
דוחקות
,
ודעיכת
האמונה
בערכו
של
מחקר
בסיסי
במדעי
החברה
,
הותירו
אותנו
ללא
מאגר
נרחב
של
מומחים
,
שממנו
ניתן
לשאוב
כאשר
יתעורר
הצורך
.

זה
נכון
.

אחרי
הכל
,
כמה
מחקרים
בחסות
קרנות
הוקדשו
בתקופת
האובססיה
הממושכת
למלחמה
הקרה
לניסיון
לגלות
באיזו
מידה
אדם
כמו
סדאם
חוסיין
עלול
להיות
מסוכן
?

כמה
מחקרים
שאלו
כיצד
להפוך
כלכלה
סטליניסטית
לכלכלת
שוק
חופשי
?

יש
סימוכין
לדעה
שכיום
אלו
הן
שתי
הבעיות
הדוחקות
ביותר
של
העולם
.

אך
אפשר
לומר
בביטחון
,
שאף
לא
דולר
אחד
מבין
למעלה
מ05
מיליארד
הדולרים
שהוציאו
קרנות
בין
1979
ל1989
לא
הוקדש
להבהרתן
.

האם
הכסף
דוחף
את
הרעיונות
או
שמא
זוכים
הרעיונות
לתמיכה
כספית
בזכות
ערכם
והחידוש
שבהם
?

כדי
לענות
על
שאלות
אלו
עליך
להשתקע
קודם
לכל
באי
-
אלו
הרהורים
קוסמיים
על
טבעה
של
ההיסטוריה
,
ולהקדיש
מחשבה
לדיאלקטיקה
הגליאנית
,
לתיאוריות
על
מקומו
של
האדם
הגדול
בהיסטוריה
וכך
הלאה
.

וזה
אינו
מבצע
מהסוג
שיש
לגשת
אליו
ללא
מימון
נכבד
.

היכולת
לחזות
תוצאות
בחירות
בארצות
הברית
באמצעות
סקרי
דעת
קהל
עשויה
להצטמצם
בשנים
הבאות
עד
למינימום
.

כישלונות
חיזוי
כבר
נראו
בכמה
ממירוצי
הבחירות
של
השבוע
.

האשמה
אינה
בשיטה
או
במדגם
,
אלא
בשתי
עובדות
:
(
1
)
אמריקאים
אינם
מתעניינים
ביותר
בתהליך
האלקטורלי
,
וגם
אלה
היודעים
בעד
מי
היו
רוצים
להצביע
אינם
יודעים
עד
הרגע
האחרון
אם
יטרחו
להצביע
.

רק
35
%
מהם
הצביעו
ביום
ג
בבחירות
לקונגרס
ולמושלי
המדינות
.

(
2
)
תחנת
הקלפי
שוב
אינה
מקום
ההצבעה
ההכרחי
היחיד
.

בקליפורניה
הצביעו
השנה
לא
פחות
מ20
%
מבעלי
זכות
הבחירה
בדואר
,
לא
מפני
שהיו
בארץ
אחרת
,
או
ביבשת
אחרת
,
אלא
מפני
שהעדיפו
את
הנוחות
הכרוכה
במילוי
טופסי
ההצבעה
בין
כותלי
ביתם
.

ייתכן
מאוד
שבהצבעה
בקלפי
היתה
ידה
של
המועמדת
הדמוקרטית
למושל
,
דיאן
פיינסטיין
,
על
העליונה
.

כנראה
רק
בזכות
ההצבעה
בדואר
הצליח
לבסוף
הסנאטור
פיט
ווילסון
לנצח
,
בהפרש
קטן
.

משימתם
של
עורכי
סקרים
בשנים
הבאות
תהיה
לברר
תחילה
האם
הנשאל
מתכוון
להצביע
,
ובאם
אין
הוא
מתכוון
להצביע
הייתכן
שבכל
זאת
יצביע
באמצעות
הדואר
.

לד"ר
גון
סילר
,
נשיא
אוניברסיטת
בוסטון
שהתמודד
על
כהונת
מושל
מסצוסטס
,
היתה
תיאוריה
שלמה
על
אי
-
ההתאמה
של
סקרי
דעת
קהל
למציאות
האלקטורלית
.

הוא
היה
קורבן
של
אי
-
התאמה
כזאת
.

הסקרים
חזו
לו
תבוסה
ניצחת
בבחירות
המוקדמות
של
המפלגה
הדמוקרטית
,
בחודש
ספטמבר
.

הוא
הדהים
את
מפלגתו
,
את
מדינתו
ואת
ארה"ב
בניצחון
.

במהלך
מערכת
הבחירות
הכללית
העלה
סילבר
את
ההסבר
הבא
לאי
-
ההתאמות
.

"
אמריקאים
"
,
אמר
,
"
מתרעמים
על
עצם
השאלה
איך
תצביע
.

סוף
סוף
,
כל
עניין
ההצבעה
החופשית
הוא
פונקציה
של
סודיותה
.

כאשר
מטלפן
אליהם
מישהו
,
שאין
הם
מכירים
,
ושואל
,
איך
תצביעו
,
אין
הם
בטוחים
לעולם
מיהו
,
ומדוע
הוא
שואל
.

אולי
הוא
השכן
?

אולי
הוא
ידיד
,
המנסה
להכשילם
?

אולי
הוא
הבוס
,
המתכוון
לעשות
טיהור
פוליטי
במשרד
?

ואז
הם
מתרגזים
ומשקרים
"
.

ביום
ששמעתי
את
התיאוריה
הזו
מפי
סילבר
פרסם
העיתון
"
בוסטון
גלוב
"
סקר
,
שהראה
לראשונה
יתרון
לסילבר
על
פני
יריבו
הרפובליקאי
,
ויליאם
וולד
.

כעבור
שבוע
התרחב
היתרון
עד
9
%
,
ובמסצוסטס
היו
אנשים
משוכנעים
בניצחונו
של
סילבר
.

הוא
נוצח
השבוע
בהפרש
של
שני
אחוזים
.

סילבר
היה
אולי
הדמות
הפוליטית
המרתקת
,
המורכבת
והמסוכנת
ביותר
במערכת
הבחירות
של
1990
.

הוא
אינטלקטואל
רודני
,
שהתייחס
בבוז
מתנשא
לכל
שאלה
שנשאל
,
ולכל
הערה
של
יריב
פוליטי
.

הוא
השמיע
הכרזות
שערורייתיות
בגנות
מיעוטים
אתניים
ונגד
קבוצות
אוכלוסייה
חלשות
.

הוא
גידף
ברבים
את
יריבו
(
"
בן
כלבה
,
תוקע
סכין
בגב
"
,
אמר
עליו
בראיון
עיתונאי
)
.

הוא
צווח
על
עיתונאים
מפורסמים
ברשתות
טלוויזיה
ארציות
.

לעומת
זאת
הוא
גם
השמיע
מסר
פוליטי
רב
-
תוכן
,
שבו
הדגיש
יותר
מכל
עניין
אחר
את
משבר
החינוך
באמריקה
,
והציע
חלופות
רציניות
.

הוא
שכנע
הרבה
משומעיו
שיש
לו
המיומנות
הנחוצה
להיות
מושל
.

אבל
מזגו
והליכותיו
הטילו
פחד
על
סביבותיו
.

אם
על
פרנקלין
דלאנו
רוזוולט
אמרו
שיש
לו
"
מוח
ממדרגה
שנייה
וטמפרמנט
ממדרגה
ראשונה
"
,
הנה
על
סילבר
היה
אפשר
לומר
בדיוק
את
ההיפך
.

ב32
באוקטובר
התפעלה
ממנו
בעלת
טור
בעיתון
"
בוסטון
גלוב
"
במלים
היאות
למעריצה
בת
21
:
"
הוא
עשה
בחודשים
אחדים
למען
צחות
הדיבור
מה
שלקח
לחברה
שנים
כדי
לעשות
למען
טלוויזיה
צבעונית
...
אם
דיבור
היה
ספורט
אולימפי
,
הוא
היה
זוכה
במדליית
הזהב
...
סילבר
כה
טוב
,
עד
שהוא
גורם
לאנגלית
להישמע
כמו
צרפתית
...
אם
ייבחר
,
תהיה
לכולנו
ההזדמנות
ללמוד
ממנו
להיות
סטודנטים
בכיתתו
הענקית
,
הנקראת
מסצוסטס
"
.

אבל
בדיוק
הרעיון
הזה
הצורך
להיות
ארבע
שנים
ארוכות
סטודנטים
בכיתתו
של
פרופסור
יהיר
שלח
מספר
מפתיע
של
אנשי
שמאל
לזרועותיו
של
הרפובליקן
השמרן
ויליאם
וולד
.

הוא
לבבי
,
חייכן
,
מסוגל
להתבדח
על
חשבון
עצמו
,
ולוקח
את
החיים
קצת
פחות
ברצינות
.

אילו
ניצח
סילבר
,
יתכן
מאוד
שהיה
מנסה
בעוד
שנתיים
,
או
בעוד
שש
שנים
,
להתמודד
על
הנשיאות
.

אלי
ויזל
,
פרופסור
באוניברסיטת
בוסטון
,
שסילבר
התאמץ
הרבה
למען
זכייתו
בפרס
נובל
לשלום
,
תמך
בגלוי
במועמדותו
למשרת
המושל
.

הוא
היה
אפילו
מסוגל
לראותו
מכהן
בבית
הלבן
.

"
מדוע
לא
?
"
,
שאל
.

"
גם
על
רונלד
רייגן
איש
לא
היה
מאמין
"
.

ההשוואה
הזו
,
על
כל
תוצאותיה
,
תיחסך
מאתנו
.

סילבר
חזר
השבוע
לאוניברסיטה
,
כועס
ומתוסכל
יותר
מאי
-
פעם
.

המפלגות
הפוליטיות
בארה"ב
מתחילות
כבר
את
הכנותיהן
לקראת
הסיבוב
הבא
,
ב1992
.

אז
ייבחר
לא
רק
הקונגרס
,
אלא
גם
הנשיא
.

רק
ארבע
פעמים
ב521
השנה
האחרונות
לא
הצליח
נשיא
לחזור
ולהיבחר
,
אם
רצה
.

עד
לפני
חודשיים
לא
היתה
סיבה
טובה
להניח
שגורג
בוש
יהיה
המקרה
החמישי
.

אבל
מאז
נכשל
בוש
בטיפולו
בפרשת
התקציב
,
הסתבך
בהתכתשויות
-
סרק
עם
הדמוקרטים
,
ונכנע
לבסוף
לאורך
כל
הדרך
,
שוררת
בין
דמוקרטים
התחושה
שיש
להם
סיכוי
ממשי
להוציא
את
בוש
מן
הבית
הלבן
בעוד
שנתיים
.

יש
לא
מעט
רפובליקאים
הנוטים
להסכים
אתם
.

עכשיו
נבחנים
המועמדים
ל1992
.

הבחירות
של
השבוע
יכלו
להעניק
דחיפה
נאה
לשניים
מן
הפוליטיקאים
המוזכרים
ביותר
:
המושל
רב
-
הכריזמה
של
מדינת
ניו
יורק
,
מריו
קואומו
,
ששמו
מתרוצץ
בהקשרים
נשיאותיים
מאז
1984
;
והסנאטור
מניו
גרסי
,
האינטלקטואל
וכוכב
הכדורסל
המהולל
של
שנות
ה06
,
ביל
בראדלי
.

ניצחונות
שניהם
לא
הועמדו
אף
דקה
אחת
בספק
במהלך
מערכת
הבחירות
.

השאלה
היחידה
היתה
באיזה
הפרש
ירסקו
יריבים
רפובליקאיים
בני
בלי
שם
.

בראדלי
ניצח
לבסוף
בהפרש
של
שלושה
אחוזים
.

במוצאי
יום
הבחירות
התבוננו
רפובליקאים
באי
-
אמון
בתוצאות
,
ואמרו
באנחה
עמוקה
כי
אילו
היו
משכילים
לעמוד
על
גודל
ההזדמנות
בניו
גרסי
,
היו
מתגייסים
לעזרת
המועמדת
הרפובליקאית
,
כריסטין
טוד
ויטמן
.

מאחר
שהכול
ראו
בה
שיה
מובלת
לטבח
,
היא
נשארה
עם
תקציב
בחירות
קטן
ב90
%
מזה
של
בראדלי
.

מריו
קואומו
היה
המועמד
הטבעי
ביותר
לנשיאות
מאז
נשא
נאום
מלהיב
באוזני
ועידת
המפלגה
הדמוקרטית
,
בקיץ
1984
.

כשרון
הדיבור
שלו
,
העומק
האינטלקטואלי
,
הנעימות
והחמימות
שכנעו
אנשים
רבים
בארה"ב
שהוא
יהיה
יום
אחד
התשובה
הדמוקרטית
לרונלד
רייגן
.

העובדה
שנחל
ניצחון
כל
כך
לא
מרשים
על
יריבים
כל
כך
לא
מרשימים
אינה
אומרת
בהכרח
שסיכויו
להתמודד
על
הבית
הלבן
אבדו
לנצח
.

היא
אומרת
לעומת
זאת
,
שמשהו
מן
הקסם
שלו
אבד
.

על
סנאטורים
אומרים
כי
אין
לך
אחד
מהם
שאינו
רואה
את
עצמו
,
כך
או
אחרת
,
מועמד
פוטנציאלי
לנשיאות
.

במאה
הזו
נבחרו
שני
סנאטורים
לנשיאים
,
ושלושה
נשיאים
אחרים
כיהנו
בסנאט
בזמן
כלשהו
של
הקריירה
שלהם
.

לעומת
זאת
הגיעו
לנשיאות
חמישה
מושלי
מדינות
.

כהונת
מושל
במדינה
גדולה
היא
קרש
קפיצה
אל
מרכז
תשומת
הלב
הלאומית
.

בארץ
המתעניינת
קודם
כל
ביכולת
הביצוע
,
כהונת
הנשיא
נתפסת
לעתים
קרובות
באותו
אופן
שנתפסת
כהונת
מנכ"ל
תעשיית
המכוניות
קרייזלר
.

הבחירות
האלה
מתנהלות
על
מיומנות
,
לא
על
אידיאולוגיה
"
,
הכריז
חגיגית
מייקל
דוקאקיס
,
כאשר
נבחר
למועמד
הדמוקרטי
לנשיאות
.

הצלחתה
הכלכלית
של
מדינתו
,
מסצוסטס
,
היתה
צריכה
להיות
האישור
לדרגת
מיומנותו
.

בסופו
של
דבר
התברר
שההצלחה
היתה
כישלון
,
ודוקאקיס
הובס
.

אבל
הנוסחה
בעינה
עומדת
.

לכן
יעוררו
מידה
גדולה
של
סקרנות
המושלים
החדשים
של
קליפורניה
,
של
טקסס
,
של
פלורידה
,
של
אילינוי
ושל
מישיגן
.

מכל
המושלים
האלה
בולטת
אן
ריצארדס
.

בגיל
58
היא
רשאית
לטעון
לתואר
הפוליטיקאית
הבכירה
ביותר
בארה"ב
.

היא
נבחרה
השבוע
למושלת
טקסס
,
מקץ
מערכת
הבחירות
המכוערת
והדרמטית
ביותר
של
1990
.

ריצארדס
הגיעה
לראשונה
אל
התודעה
הלאומית
בארה"ב
,
כאשר
הוזמנה
לשאת
את
הנאום
המרכזי
בוועידת
המפלגה
הדמוקרטית
,
ערב
הבחירות
לנשיאות
של
1988
.

הדמוקרטים
היו
באווירת
אופוריה
,
והניחו
שמועמדם
דוקאקיס
לא
יצטרך
אפילו
לרוץ
לבית
הלבן
.

הוא
יוכל
ללכת
לשם
בנחת
,
בגלל
הבוז
והלעג
שעורר
היריב
הרפובליקאי
גורג
בוש
.

ריצארדס
הצחיקה
מיליוני
אמריקאים
בנאום
שזור
עקיצות
לגלגניות
על
בוש
.

"
גורג
המסכן
"
,
אמרה
ריצארדס
בהגיה
הטקסאנית
הרכה
שלה
,
"
הוא
לא
אשם
,
הוא
נולד
עם
רגל
כסף
בפה
"
.

זה
היה
רמז
הן
להיותו
בן
טובים
,
והן
ליכולתו
יוצאת
הדופן
להגיד
את
הדברים
הלא
-
נכונים
בזמן
הלא
-
נכון
ובמקום
הלא
-
נכון
.

בוש
טען
לימים
כי
ההתקפה
ההיא
נסכה
בו
את
הנחישות
להשיב
לדמוקרטים
במתקפת
נגד
,
שזכר
תוקפנותה
מעורר
עד
עכשיו
אי
-
נוחות
ניכרת
בין
משקיפים
פוליטים
.

מאז
היתה
ריצארדס
דמות
שנויה
במחלוקת
.

כאשר
החליטה
להתמודד
על
מועמדות
מפלגתה
למושל
,
התייצבו
נגדה
שני
דמוקרטים
אחרים
,
שהפיצו
ידיעות
כי
היא
השתמשה
בעבר
בסמים
.

ריצארדס
לא
טמנה
את
ידה
בצלחת
.

היא
אמנם
יצאה
מן
המערכה
הדמוקרטית
בניצחון
,
אבל
גם
בשן
ועין
.

איש
בטקסס
לא
פיקפק
שיריבה
הרפובליקאי
,
קלייטון
ויליאמס
,
חוואי
ואיש
נפט
,
יביס
אותה
בקלות
.

הוא
הופיע
בתשדירי
הבחירות
שלו
רכוב
על
סוס
,
עם
מגבעת
רחבת
תיתורת
,
ופרט
על
נימי
המאציזמו
הטקסני
.

הוא
גם
התחיל
למעוד
מעידות
מילוליות
שערורייתיות
.

הוא
יעץ
לנשים
,
שאם
הן
נופלות
קרבן
לאונס
והן
חסרות
אונים
,
"
מוטב
לשתוק
וליהנות
"
.

הוא
דיבר
בפומבי
על
ניסיונו
כאיש
צעיר
בבתי
-
בושת
מקסיקאיים
.

הוא
סירב
ללחוץ
את
ידה
של
ריצארדס
ברבים
,
וקרא
לה
בפניה
שקרנית
"
.

פעם
אחרת
שאל
בחיוך
גדול
,
האם
חזרה
להיות
אלכוהוליסטית
(
ריצארדס
הודתה
שעברה
טיפול
נגד
אלכוהוליזם
בתקופה
מסוימת
של
חייה
)
.

יתרונו
העצום
של
ויליאמס
בסקרים
פחת
והלך
,
והרפובליקאים
מרטו
בייאוש
את
שערותיהם
.

הם
התחננו
לפני
ויליאמס
לשתוק
.

הוא
לא
הצליח
.

בינואר
תקבל
לידיה
ריצארדס
את
האחריות
המינהלית
הגדולה
ביותר
שנמסרה
אי
-
פעם
לידי
אשה
בתולדות
ארה"ב
.

אשה
אחרת
,
דיאן
פיינסטיין
,
ראש
העיר
לשעבר
של
סן
פרנסיסקו
,
חצי
-
יהודיה
,
נוצחה
בהפרש
קטן
בבחירות
למושל
קליפורניה
,
הגדולה
במדינות
הברית
.

אשה
אחרת
,
קיי
אור
,
איבדה
את
כהונת
המושלת
במדינת
נבראסקה
מקץ
תקופת
כהונה
אחת
.

אשה
שלישית
,
מדלן
קיונין
,
יהודייה
מלאה
,
סיימה
שש
שנות
כהונה
כמושלת
ורמונט
,
ולא
העמידה
את
עצמה
לבחירה
חוזרת
.

נשים
הפתיעו
,
ונבחרו
למושלות
במדינת
קנזאס
ובמדינת
אורגון
.

בסך
הכול
יהיו
איפוא
בינואר
הבא
שלוש
מושלות
בארה"ב
ושתי
סנאטוריות
.

אף
אשה
אחת
לא
הצליחה
להיבחר
השנה
לסנאט
.

לעומת
זאת
נשמרה
רמת
הייצוג
היהודי
.

לפני
הבחירות
היו
שבעה
סנאטורים
,
וגם
אחריהם
יש
שבעה
סנאטורים
.

אחד
מהם
,
רודי
בושוויץ
,
רפובליקן
ממדינת
מינסוטה
,
נוצח
בבחירות
,
אבל
את
מקומו
תופס
יהודי
אחר
ממינסוטה
,
פול
ולסטון
.

יהדותו
של
וולסטון
נעשתה
נושא
מרכזי
בשלושת
הימים
האחרונים
של
מערכת
הבחירות
.

בושוויץ
ניסה
לשכנע
יהודים
במינסוטה
להצביע
נגד
וולסטון
,
באשר
אין
הוא
יהודי
נאמן
,
וילדיו
אינם
גדלים
כיהודים
.

מומחים
פוליטיים
במינסוטה
העריכו
ביום
ד
כי
ההתקפה
על
נאמנויותיו
הדתיות
של
וולסטון
היתה
גורם
מרכזי
בתבוסת
בושוויץ
.

לפני
ההתקפה
הוביל
בושוויץ
ביתרון
של
9
%
.

בתוך
84
שעות
התפוגג
היתרון
.

במוצאי
הבחירות
,
לפני
שהודה
בתבוסתו
,
הופיע
בושוויץ
בשידור
טלוויזיה
והטיל
את
האשמה
בקשייו
על
שורה
של
גורמים
חיצוניים
.

הוא
לא
חשב
שהיה
משהו
פגום
בהתנהגותו
שלו
.

וולסטון
,
פרופסור
למדע
המדינה
באוניברסיטה
מקומית
,
השכיל
לנצל
מצב
רוח
לאומי
בארה"ב
נגד
בעלי
כהונות
פוליטיות
.

תשדירי
הבחירות
שלו
תוארו
כשנונים
ביותר
בארה"ב
.

שניים
מהם
היו
מערכונים
קומיים
.

באחד
נראה
וולסטון
מחפש
את
רודי
בושוויץ
על
פני
כל
מינסוטה
,
בניסיון
לקיים
אתו
ויכוח
פומבי
.

בשני
הוא
נראה
רץ
בקפיצות
נוירוטיות
על
פני
ציוני
דרך
בחייו
,
ומתנצל
שאין
לו
זמן
ללכת
בנחת
מפני
שתקציב
הפרסום
שלו
עומד
להיגמר
.

בושוויץ
לא
סבל
מבעיות
כאלה
.

הוא
מולטי
-
מיליונר
,
המסוגל
תמיד
להלוות
לעצמו
כסף
.

חוץ
מזה
,
מכוח
מעמדו
כסנאטור
הצליח
לאסוף
תרומות
של
7
מיליון
דולר
.

וולסטון
היה
המועמד
היחיד
לסנאט
השבוע
שהצליח
להביס
סנאטור
מכהן
.

"
יתרון
הכהונה
"
הוא
עכשיו
כל
כך
מוחלט
,
עד
שבכמה
מירוצים
לא
טרחה
המפלגה
היריבה
להציג
אפילו
מועמד
נומינלי
.

סנאטורים
וצירי
בית
נבחרים
מנצלים
את
הכהונה
כדי
לאסוף
כמויות
עצומות
של
כסף
,
ולהטביע
בהן
כל
יריב
פוטנציאלי
.

תמוהה
,
בלשון
המעטה
,
הערתו
של
הנשיא
מיטראן
לפני
שבועות
אחדים
בלבד
,
שלדעתו
העמדתו
של
בוסקה
לדין
תגרום
נזק
ציבורי
.

דמות
מרכזית
אחרת
בפרשה
זו
,
דרקייה
דה
פלפואה
,
מי
שהיה
הנציב
הכללי
לשאלות
היהודים
,
נמלט
מארצו
אחרי
שחרורה
.

שלא
בפניו
נידון
למוות
,
אך
הדבר
לא
הפריע
לו
לחיות
בגלות
נינוחה
בספרד
.

ב1978
הכריז
בראיון
ענק
לשבועון
"
לאקספרס
"
,
שאמנם
באושוויץ
עסקו
הנאצים
בהגזה
,
אך
לא
בהגזת
בני
-
אדם
,
אלא
בהגזת
כינים
.

הוא
מת
לפני
כמה
שנים
בספרד
.

הוא
לא
הטריד
את
הממסד
הצרפתי
בהצהרות
מביכות
,
ושלטונות
צרפת
לא
טרחו
שיוסגר
לידיהם
לצורך
העמדתו
לדין
.

שתי
פרשיות
אחרות
,
נוסף
על
זו
של
רנה
בוסקה
,
נמצאות
אף
הן
כיום
בדיון
משפטי
מוקדם
שנמשך
זמן
רב
:
זו
של
מוריס
פאפון
וזו
של
פול
טובייה
.

פאפון
,
שכאמור
שימש
ממונה
על
מחוז
זירונד
בזמן
המלחמה
,
הורה
על
ביצוע
האקציות
נגד
היהודים
ביולי
1942
.

אחרי
המלחמה
,
בשנת
1958
,
הוא
היה
ממונה
על
מחוז
פאריס
.

מאוחר
יותר
שימש
שר
בממשלת
ריימון
באר
בימי
נשיאותו
של
ואלרי
זיסקאר
-
דאסטאן
.

ב1983
,
בעקבות
חקירה
מחודשת
,
נקבע
כי
יש
מקום
להגיש
נגדו
כתב
אישום
בגין
סיוע
למעצרם
של
יהודים
כדרישת
הגרמנים
.

ב1984
הודיע
לו
שופט
-
חוקר
כי
הוגשו
נגדו
תלונות
נוספות
.

עד
היום
נמצאות
תלונות
הללו
בשלב
מוקדם
של
דיון
בפני
שופט
-
חוקר
.

בעקבות
המשפט
נגד
ראש
הגסטאפו
בלין
,
קלאוס
ברבי
,
עלה
מחדש
שמו
של
פול
טביה
.

הוא
היה
ממפקדי
המיליציה
הצרפתית
הידועה
לשמצה
בליון
,
נטל
חלק
פעיל
באקציות
של
הגסטאפו
נגד
לוחמי
מחתרת
ויהודים
,
עינה
עצורים
,
שדד
את
רכושם
,
והורה
על
הוצאתם
להורג
של
כמה
מקורבנותיו
בלי
משפט
.

אחרי
השחרור
נעלמו
עקבותיו
.

בית
משפט
בליון
דן
אותו
למוות
שלא
בפניו
.

בשנת
1972
גילה
תחקיר
עיתונאי
שבנובמבר
1971
העניק
לו
הנשיא
זורז
פומפידו
חנינה
,
וכי
במשך
כל
השנים
נהנה
הפושע
מחסות
ראשי
הכנסייה
הקתולית
בצרפת
ובאיטליה
.

בשנת
1983
נתחדשה
החקירה
נגד
טובייה
,
אך
הוא
שוב
נעלם
.

בספטמבר
1984
פורסמה
בעיתון
אזורי
מודעה
על
מותו
כביכול
,
ואף
נמצא
"
מקום
קבורתו
"
.

אך
עדיין
מחפשים
אחרי
טובייה
החי
.

אין
פלא
שפרשת
בוסקה
הזכירה
גם
את
פרשיות
פאפון
וטובייה
.

במסיבת
עיתונאים
שנערכה
ב18
באוקטובר
השנה
בפאריס
דיבר
נשיא
הליגה
לזכויות
האדם
,
עו"ד
איב
זפה
,
על
"
חוסר
הרצון
הפוליטי
להביא
לידי
בירור
את
שלוש
הפרשיות
של
בוסקה
,
פאפון
וטובייה
"
.

הוא
אמר
:
"
שלושה
תיקים
אלה
נמצאים
בנקודה
מתה
.

אין
זה
מקרה
ששלושת
האנשים
הללו
לא
נשפטו
עד
כה
.

אישים
אלה
מילאו
תפקידים
רמים
ובעלי
חשיבות
בפוליטיקה
,
במינהל
ובעולם
העסקים
.

אני
סבור
שהם
נהנים
מהזדהות
מעמדית
אמיתית
.

לא
תובעים
לדין
שר
או
ממונה
על
המשטרה
,
משום
שהוא
שייך
לחוג
של
אנשים
שאינו
רוצה
שיכבסו
את
הכביסה
המלוכלכת
"
.

ומה
בינתיים
?

פאפון
,
טובייה
ובוסקה
חופשיים
.

כל
אחד
מהם
מתקרב
לגיל
שמונים
.

הרושם
הוא
שהממסד
הצרפתי
מצפה
שימותו
בשקט
.

מה
שברור
,
שהוא
אינו
מעוניין
בהעמדתם
לדין
.

הוא
חושש
מחשיפת
סודות
החבויים
בכספות
,
מפני
עדויות
חדשות
,
ומפני
זכרונות
העלולים
לגלות
שלדים
החבויים
שנים
כה
רבות
בארונות
שונים
.

ארבע
וחצי
שעות
צעדו
אתמול
בירושלים
עשרות
אלפים
אחרי
ארונו
של
מאיר
כהנא
במסע
הלווייה
פרוע
,
רצוף
קריאות
הסתה
לפגיעות
בערבים
,
בעיתונאים
ובשוטרים
.

בשעה
1200
,
כשהחל
הקהל
להתפזר
,
מנתה
המשטרה
שלושה
שוטרים
פצועים
,
אחד
מהם
קשה
,
וארבעה
ערבים
עוברי
-
אורח
שנפצעו
אף
הם
.

בשעה
1400
עדיין
נמצא
קהל
הרבבות
תחת
שליטה
ובקרה
.

החל
משעות
הצהרים
התקבצו
אלפים
סביב
ישיבת
הרעיון
היהודי
בשכונת
שמואל
הנביא
.

בני
משפחת
כהנא
ישבו
על
מרפסת
המשקיפה
על
פתח
הישיבה
.

צלמי
עיתונות
רבים
נדחקו
על
גג
בטון
סמוך
.

צוותי
תקשורת
אחרים
הושמו
מאחורי
גדירות
משטרה
.

בשעה
1500
הגיע
הארון
למקום
.

מהרמקול
בקע
קולו
של
אחד
מתלמידי
הישיבה
,
שקרא
פסוקי
תהילים
.

הציבור
חזר
אחריו
בדבקות
.

קהל
הרבבות
כלל
כיפות
סרוגות
,
חרדים
,
יהודים
דתיים
מארה"ב
ואנשי
שכונות
.

אנשי
החברה
קדישא
ביקשו
להעביר
את
אלונקת
הנפטר
מהרכב
אל
הישיבה
.

למעלה
מחצי
שעה
הם
ניסו
לעשות
זאת
,
אך
ללא
הצלחה
.

בני
המשפחה
,
הרבנים
,
ראשי
כך
ואפילו
הרב
הראשי
לישראל
,
הראשון
לציון
הרב
מרדכי
אליהו
,
התחננו
בפני
הקהל
לפנות
מעט
דרך
,
אך
לשווא
.

מאות
צרו
על
רכב
החברה
קדישא
,
תוך
שהם
דוחפים
איש
את
רעהו
ומשלחים
קללות
וגידופים
לעבר
אנשי
התקשורת
הרבים
.

השר
יובל
נאמן
וסגניתו
גאולה
כהן
,
שביקשו
להספיד
את
הרב
כהנא
,
גורשו
מהמקום
.

בקהל
נראו
חבר
הכנסת
אליקים
העצני
,
השר
יצחק
פרץ
,
הח”כ
לשעבר
מאיר
כהן
אבידוב
,
ד"ר
ישראל
אלדד
ודמויות
רבות
נוספות
מחוגי
הימין
.

ב2115
ניסה
רכב
החברה
קדישא
לדחוף
בעדינות
את
הצרים
עליו
.

התוצאה
:
פצוע
שנדרס
.

לקול
צפירות
האמבולנס
שמיהר
עמו
לבית
החולים
,
פתח
הרב
הראשי
את
שורת
ההספדים
.

הרב
הראשי
עמד
על
תכונותיו
של
כהנא
:
"
החסד
שלו
,
הצדקה
שלו
וראיית
החיים
שלו
"
,
ואחר
כך
פונה
לקהל
:
"
הקב"ה
יקום
דמו
.

לא
להפריע
לכוחות
הביטחון
.

להשאיר
את
הנקמה
לאלוקים
"
.

הרב
נחמן
כהנא
,
אחיו
של
מאיר
כהנא
,
הזכיר
לציבור
תוך
בכי
,
כי
"
דמו
של
כהנא
נשפך
על
רקע
הר
-
הבית
.

הדם
הזה
רותח
.

על
הדם
הזה
אין
כפרה
"
.

רק
בדבריו
של
הרב
אברהם
טולדאנו
,
משגיח
בישיבת
הרעיון
היהודי
ומספר
4
ברשימת
כך
לכנסת
,
היו
כבר
הוראות
מעשיות
:
"
אלוקים
ייקום
דמו
ואנו
ניקום
אותו
.

אל
נקמות
ה
.

עכשיו
עת
להרוג
.

זו
העת
להרוג
רבותי
.

נצפה
לשלום
,
אך
אינך
יכול
להגיע
לשלום
,
שלא
דרך
המלחמה
.

עת
לטוב
ועת
לרע
:
אינך
יכול
להגיע
לטוב
,
אם
אתה
לא
מבער
את
הרע
.

זה
הרגע
.

זה
הזמן
לנקום
נקמתו
של
כל
יהודי
"
.

דבריו
של
יקותיאל
בן
-
יעקב
,
איש
כך
המקורב
ביותר
לרב
כהנא
,
הם
המפורשים
ביותר
,
והוא
פנה
אל
רבו
,
כאילו
עוד
היה
חי
:
"
הרב
כהנא
רצחו
אותך
פעמיים
.

כאן
בארץ
פסלו
אותך
ובארה"ב
רצחו
אותך
.

התקשורת
העויינת
ממשיכה
לרצוח
אותך
פעם
שלישית
.

נבכה
ונפסיק
לבכות
ונקיים
את
התורה
שלימדת
אותנו
נקמה
.

ניתן
את
רשות
הדיבור
לחבר
תת
-
מקלע
לחבר
סכין
.

שלום
הרב
כהנא
"
.

אט
אט
התחיל
ההמון
לצעוד
אל
מחוץ
לסמטאות
לעבר
הכביש
הראשי
.

תחילה
בשקט
ואחר
כך
תוך
קריאות
גוברות
והולכות
:
"
מוות
לערבים
"
,
"
מוות
לשמאלנים
"
,
"
רוצים
נקמה
"
.

הקהל
הזה
היה
צמא
לדם
והוא
חיפש
ערבים
.

מדי
פעם
בפעם
פרצה
קבוצה
של
כמה
מאות
הצידה
כאשר
נדמה
היה
שגילתה
ערבי
.

אבל
האכזבה
רבה
.

בעלי
מפעלים
רבים
על
נתיב
ההלווייה
נעלו
את
פועליהם
מאחורי
סוגר
ובריח
.

אחדים
מהם
עשו
שטות
והציצו
מבעד
לחלונות
;
בתוך
דקות
נופצו
שמשות
.

מאחור
צרו
מאות
על
בניין
הטלוויזיה
.

פרשי
משטרה
דחקו
אותם
לאחור
.

שוטר
נפגע
מאבן
בראשו
.

קבוצה
אחרת
של
מפגינים
פרצה
למרכז
המסחרי
סנטר
1
,
ליד
התחנה
המרכזית
.

יושבי
בתי
הקפה
נבעתו
.

אם
עם
תינוקתה
פרצה
בזעקות
.

מיד
אחר
כך
נופצו
חלונות
ראווה
של
חנויות
במרכז
.

השוטרים
הגיעו
רק
אחרי
כמה
דקות
.

מול
בית
מספר
3
ברחוב
גבעת
שאול
אני
עד
לאירוע
החמור
ביותר
.

הקהל
איתר
סוף
סוף
ערבי
ויהודים
חבטו
בו
עד
זוב
דם
.

אנשי
מג"ב
חשו
אל
הפצוע
והגישו
לו
עזרה
ראשונה
.

האמבולנס
התקרב
אך
בקושי
וגם
כאשר
נסגרו
הדלתות
היכו
עשרות
בידיים
וברגליים
על
פח
הרכב
.

שוטר
וחייל
אחזו
בדלתות
האמבולנס
,
כשפניהם
אל
המתפרעים
,
כדי
לסוכך
על
הפצוע
הערבי
.

כאשר
התחיל
האמבולנס
לנסוע
,
איבד
השוטר
את
שיווי
המשקל
,
מעד
ונחת
כשעורפו
לקרקע
.

הוא
איבד
את
הכרתו
.

הפעם
הקהל
לא
חסם
את
האמבולנס
.

ברחבה
שלפני
בית
העלמין
שעל
הר
המנוחות
נרגם
באבנים
הרכב
של
קול
ישראל
.

טירן
פולק
,
מנכ"ל
כך
,
אחז
בידו
רמקול
וביקש
מהקהל
שלא
לפגוע
ביהודים
.

מהקהל
נשמעו
קריאות
:
אחרי
ההלווייה
נלך
לשחרר
את
הר
הבית
.

כולנו
כאיש
אחד
.

מוות
לערבים
,
מוות
לשמאלנים
,
מוות
ליוסי
שריד
.

קשה
להוציא
את
הארון
ממכונית
החברה
קדישא
ורק
תוך
דחיפות
וצעקות
הורדה
גופתו
של
מאיר
כהנא
אל
הקבר
.

עכשיו
קוראים
את
הקדיש
,
והקהל
עונה
אמן
.

תם
מסע
ההלווייה
.

מתחיל
מסע
הנקמה
.

